בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום
8/3/90, בגין תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ביום
22/08/89 על סך 1,553.92 ש"ח. התביעה הינה אודות הספקת מוצרי נגרות. ביום 12/6/90 נפתח תיק הוצל"פ מס' 02-07538-90-4 (מס' מקורי 7538/90). אישור המסירה של כתב התביעה ושל האזהרה בתיק ההוצל"פ לא הוגשו.
המבקש, הינו קבלן בנין ופיתוח לשעבר (
מש/1), המתגורר דרך קבע בארה"ב החל משנת 1991.
"את הבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד יש להעמיד במבחנים הבאים:
בשלב ראשון על בית המשפט לבדוק, אם זומן בעל הדין כדין לדיון אשר התקיים בהיעדרו ובעקבותיו ניתן פסק הדין ?
אם יתברר כי בעל הדין
לא זומן כדין לדיון, בדרך כלל יבוטל פסק הדין מבלי לבדוק לעומק את טענות ההגנה, היות ולא ניתן לאותו צד יומו בבית המשפט עקב אי זימונו כדין לדיון. ביטול זה של פסק הדין הינו משיקולי צדק.
עם זאת, כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא מתעלמת מהחלטות בית המשפט ומגלה יחס של זלזול או אי אכפתיות, לא בנקל יעתר בית המשפט לביטול פסק הדין, גם אם יש למבקש, לכאורה, הגנה כנגד התביעה. על המבקש את ביטול פסק הדין, יהיה לשאת בתוצאות התנהלות זו.
אם יתברר, כי הזימון היה כדין, שהרי פסק הדין ניתן כדין. גם אז עדיין יכול ויבוטל פסק הדין אם ישתכנע בית המשפט כי ראוי שיעשה כן, למרות מחדלו של בעל הדין באי התייצבותו לדיון. בית המשפט יטה להיעתר לבקשה זו, אם ישכיל המבקש להראות, כי ביטול פסק הדין עשוי להצמיח לו תועלת ולהביא את בית המשפט להחלטה שונה מזו שניתנה. שאחרת, מה הטעם להיעתר לבקשה לשמוע את המשפט מחדש ? ככל שישתכנע בית המשפט בסיכויי הצלחת טיעוניו של המבקש, כך יגבר הסיכוי שבית המשפט יעתר לבקשה לביטול פסק הדין, כפוף לתשלום הוצאות וגם אם לא הייתה הצדקה לאי ההופעה לדיון של הצד המבקש את הביטול". סיכום ממצה זה של ההלכה נקבע ב
ת.א. (מחוזי ת"א) 2209-05 אורן אברהם נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ(13.4.2010, פורסם בנבו).
טענות המבקש
- המבקש טוען כי לא התגורר בתקופה הרלוונטית להגשת כתב התביעה בדרך הים 141, אלא בבניין נפרד, דרך הים 141א', וכי כתב התביעה על כל צירופיו או הזמנה לדיון לא נתקבלו אצלו מעולם.
- המבקש טוען כי אינו מכיר את המשיב, לא הייתה התקשרות כלשהי ביניהם, ואין לו מושג לגבי נסיבות התביעה.
- המבקש טוען כי נודע לו לראשונה על פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדו, עת ביקר בפעם האחרונה בארץ ולפני עזיבתו, ביום 9.10.10, שעה ביקש לפתוח חשבון בנק, ומיד פנה ללשכת ההוצל"פ לבירור נסיבות התביעה, ולכן השתהה בהגשת הבקשה לביטול פסק דין.
- מאחר ותיק התביעה בוער עקב הזמן הרב שעבר, קיבל המשיב מעט מסמכים שיכלו להעיד על נסיבות התביעה, על כן פנתה ב"כ בבקשה לב"כ המשיב לקבלת מסמכי הבהרה אך לא נענתה, ועקב כך לא יכול היה המבקש להציג הגנה ראויה. לאחר שהוגשה תגובת המשיב ותגובת המבקש לתגובה, הרי שתוקן הפגם, וההגנה הועלתה ביחס למלוא המסמכים, שצורפו גם לכתב התביעה.
הדיון התקיים בפניי ביום 1/11/11, המבקש נחקר ע"י ב"כ המשיב, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
ביטול פסק הדין מחובת הצדק
מאחר ולא הוגש אישור המסירה של כתב התביעה, לא ניתן היה לעמת את המבקש עימו, אך עצם מתן פסק הדין ע"י כב' הרשם דאז, עודד סער, מעיד כי אישור כזה צורף, ונחזה להיות תקין. טענת המבקש לפיה כתב התביעה לא הגיע לידיו לא נסתרה. הטענה בעניין היותו של בניין מס' 141א' בדרך עין הים בחיפה בניין נפרד מבניין 141, נראית בתמונות, שהוצגו כ
מב/1
כנכונה, אך אין לדעת אם זה היה המצב בשנת 1989. יוער כי בתדפיס הפרטים ממשרד הפנים נכון לשנת 1989 נרשם רק כי המען הינו דרך הים 141, ורק בתדפיס שהוציא ב"כ המשיב ביום 13/4/11 ובתדפיס כניסות ויציאות הנספח לתגובה לתגובה נרשם כי מדובר בבניין 141 כניסה א'. איני מוצאת לנכון לייחס חשיבות מכרעת לעניין זה ממספר טעמים. ראשית, ברור כי המבקש לא ייחס לכך חשיבות, אחרת לא היה מציין ברשם החברות את המען דרך הים 141 (
מש/1
) והיה מציג תדפיס משרד הפנים אודות שינוי כתובתו. יוער כי בבקשה המבקש כלל לא ציין כי התגורר בדרך הים 144 א' אלא הכחיש בצורה גורפת את מגוריו בבית מס' 141 (
סעיף 5 לתצהיר בבקשה מיום 3/4/11). הטענה עלתה לראשונה בתגובה לתגובה מיום 27/6/11. הנימוק בעל המשקל הרב יותר לא לקבל את הבקשה לביטול מחובת הצדק הינו האיחור הניכר בהגשת הבקשה, והראיות לידיעת המבקש אודות ההליכים, גם אם מסירת כתב התביעה לא היתה כדין.
העדפת כלל ה"ידיעה" על כלל ה"המצאה"
זה מכבר התפתחה ההלכה כי ניתן להוכיח ידיעה גם חלף המצאה פורמלית של כתבי הטענות ונקבע: "שכאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק. ואולם, במה דברים אמורים, כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות" (
רע"א 449/04
בן אליעזר נ'
בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תקדין-עליון 2004(4) 2198). כפי שיפרט להלן, הידיעה הוכחה.
המבקש לא העלה טיעון או סיבה לכך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור כה גדול. מעיון במסמכים שהגיש ב"כ המשיבה, עולה כי המבקש הגיש ביום 17/11/90 בקשה לאיחוד תיקים (
מש/3 לתשובת המשיב לבקשה, מיום 26/4/11) ובה נכלל כתיק ראשון ברשימה גם חובו לחדאד יעקב, הוא המשיב, בסך 2,121 ש"ח, התואם את האזהרה שהומצאה ע"י לשכת ההוצל"פ (
מש/2 לתשובת המשיב), משכך היה עליו להגיש את בקשתו במועד. איני מקבלת את כל נסיונות המבקש לטעת ספק במסמך, כגון בתאריך הנחזה להראות כ-17/11/1980, אשר ברור כי אין הדבר ייתכן לאור שאר התאריכים: מס' תיק האיחוד 936/90, מס' תיקי ההוצל"פ ברשימה שחלקם משנת 1990 ובעיקר החלטת ראש ההוצל"פ מיום 18/11/90. המדובר בנסיון התחמקות חסר תוחלת. כך גם הטענה כאילו שם הזוכה בתיק דנן הינו יעקב חדוד, השונה משם הזוכה כאן. המדובר במסמך ישן, שעותק מתאים למקור שלו, עם חותמת סגולה של לשכת ההוצל"פ בחיפה מאמתת אותו, ואין בטעות באות אחת בשם הזוכה, שיכולה לנבוע מאיכות הצילום, כדי לשלול את העובדה שהמבקש או מי מטעמו ידע בשנת 1990 את כל פרטי התיק, לרבות העובדה שניתן בו פסק דין, סכומו וזהות ב"כ הזוכה, כמו גם שהמבקש לא מצא לנכון לציין בבקשה דבר לעניין החוב, כפי שעשה בקשר לתיקים אחרים. הטענה הסתמית כי המבקש אינו מכיר את עו"ד מ. פוארטי, עורך הבקשה ושאר הטענות עליהן הצהיר כי אינו זוכר, אין בהן הגיון, וכי מדוע שמאן דהוא יגיש בקשת איחוד בשם המבקש ללא הסכמתו, ועוד ישלם תשלום לפי החלטת ראש ההוצל"פ?
כב' השופט דנציגר ב
רע"א 6241/08
ד"ר חדד זילבר נ'
חן אהרוני (17/11/2008, פורסם בנבו), קבע: